שאלות נפוצות -הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה:

הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה (TMD-Temporomandibular Disorders ) פוגעות בשרירי הלעיסה ו/או במפרקי הלסת Temporomandibular Joint) ). קבוצת הפרעות זאת זוהתה כגורם הראשי לכאבים באזור הפה והפנים אחרי כאבי שיניים. הפרעות אלו שכיחות יותר אצל נשים מאצל גברים ביחס של כ-1:6.
למרבית ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה תסמינים (סימפטומים) משותפים. כתוצאה מכך קיימת בעיה גדולה באבחון ההפרעות השונות. אבחון נכון חיוני לצורך מתן טיפול יעיל.
תסמינים אלו הם:

  1. כאב באזור המפרק הלסת (סביב האוזן) או בשרירי הלעיסה (פנים, רקות, צוואר וכו').
  2. קושי בפתיחת הפה או הגבלה בתנועות הלסת התחתונה.
  3. רעשים ("קליקים" או "קרפיטוס"- ראה להלן)במפרק בעת תנועת הלסת (פיהוק, לעיסה, דיבור וכו').

תסמינים אלו מוחמרים בזמן הנעת הלסת, ועלולים לגרום לפגיעה באיכות החיים של הסובלים מהם. התסמינים עלולים להופיע בפתאומיות או להתפתח בהדרגתיות על פני חודשים. עוצמת הכאבים או ההפרעה התפקודית והאופי הכרוני של תופעות אלו גורמות להתפתחות הפרעות פסיכולוגיות (חרדה, דיכאון ועוד) המחמירות את המצב.

יש לפנות לעזרה רפואית מייד עם הופעת התסמינים!

להלן תשובה למספר שאלות שכיחות:

מהם החלקים המרכיבים את מפרק הלסת?
מפרק הלסת בנוי משתי עצמות , האחת שייכת לעצם הגולגולת והיא עצם קבועה, ללא יכולת תנועה. העצם השנייה היא עצם הלסת התחתונה, והיא ניידת. בין שתי העצמות נמצאת רקמה סחוסית הנקראת דיסק. עצם הלסת התחתונה מתחברת לגולגולת על ידי מערכת שרירים, גידים ורצועות (ליגמנטים). כל המרכיבים הנ"ל יחדיו , בצורתם התקינה, מאפשרים לנו להניע את הלסת ובכך לבצע את הפעולות הנדרשות לקיומנו (נשימה, לעיסה, בליעה ודיבור). זהו המקרה היחידי בגוף האדם בו שני המפרקים מחוברים (ע"י הלסת התחתונה), כך שמפרק אחד לא יכול לנוע בלי להזיז את המפרק השני. כמו כן מפרק זה הוא היחידי המופעל במשך היממה כולה (בליעת רוק, פתיחת הפה, דיבור וכו')

מהן הפרעות תפקודיות של מערכת הלעיסה?
הפרעות תפקודיות של מערכת הלעיסה הן אוסף של הפרעות הפוגעות בשרירים המשמשים ללעיסה, מפרקי הלסת )האחראים על תזוזת הפה), והרקמות הקשורות בהם. את ההפרעות התפקודיות של מערכת הלעיסה ניתן לחלק לשתי קבוצות: הפרעות שמקורן בשרירי הלעיסה מחד וההפרעות שמקורן במפרקי הלסת מאידך. ההפרעות אשר מקורן במערכת הלעיסה מלוות בדרך כלל בכאב עמום ומקרין המופיע באזור הפנים ואשר מתגבר בזמן הפעלת הלסת. הסימנים עליהם מדווחים המטופלים הם: כאבי ראש וצוואר, כאב המקרין לאוזן, קושי בפתיחת פה או הזזת הלסת התחתונה, קושי באכילת מזונות קשים, הופעת רעשים במפרק כמו רעש של שפשוף אבן באבן ("קרפיטוס") או רעש פתאומי ("קליק"-ראה שאלה מיוחדת בהמשך!), והרגשה של "פה קפוץ" וכואב עם ההתעוררות בבוקר.

מהי שכיחות ההפרעות במערכת הלעיסה?
הפרעות במערכת הלעיסה מופיעות אצל בני נוער, נשים וגברים. מבין האוכלוסייה שנבדקה נמצא שיותר נשים מגיעות להיבדק בהשוואה לגברים ביחס של 1:6. מחקרים הראו כי ל – 75% מהאוכלוסיה הנבדקת יש לפחות סימן אחד של הפרעה תפקודית (דיס-פונקציה) במערכת הלעיסה כגון הפרעות בתנועתיות המפרק, רעשים במפרק – קליקים, רגישות למישוש המפרק. כמו כן, 33% מתלוננים על לפחות אחד מהתסמינים הבאים: כאב ראש, כאב במפרק, כאב באזור שרירי הלעיסה וכו'. התסמינים של הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה מתגברים בדרך כלל הן בחומרתם והן בשכיחותם, החל מהעשור השני לחיים (גיל "העשרה"). מחקרים שבוצעו לאחרונה בארץ מראים תוצאות דומות. במחקר על מבוגרים נמצא ש- 34.6% דיווחו על רעשים ממפרק הלסת בזמן תנועת הפה ו-28.8% דיווחו על כאבים באזור המפרק. בבדיקה קלינית שבוצעה לאנשים אלו נמצא של-11.55% היו קליקים במפרק ו-9.6% סבלו מרגישות למישוש המפרק. גם במחקרים שבוצעו בארץ בבני נוער נמצאה שכיחות גבוהה של הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה. בבדיקת בנות נוער נמצא שאחת לארבעה נבדקות התלונה על רעשים במפרק. עם השנים המודעות בקרב האוכלוסייה גדלה ויותר אנשים מגיעים לבדיקה ולטיפול בהפרעה. אף על פי כן, נמצא שרק 7%- 5% מהסובלים מסימן או תסמין כלשהו זקוקים לטיפול פעיל. במרבית המקרים מספיק הסבר על מהות ההפרעה וכיצד להימנע מלגרום להחמרה במצב. מכאן החשיבות הגדולה בייעוץ מקצועי בכל מקרה של ספק!!

מהם הסימנים או התסמינים המעידים על הפרעה במערכת הלעיסה?

  1. כאב במפרק הלסת ,לרוב מתורגם ככאב אוזניים או צלצולים באוזניים בזמן פתיחת הפה. במקרים רבים מומחה א.א.ג. הוא המאבחן הראשון של ההפרעה והוא המפנה את החולה לטיפול בידי רופא השיניים האמון על נושא.
  2. כאב בשרירי הלעיסה המתורגם ככאב באזור הרקות ,קושי בפתיחת הפה או הגבלה בזמן תנועת הלסת לדוגמה קושי בפיהוק נרחב.
  3. רעשים הנשמעים במפרק כמו "קליק" בזמן פתיחת פה או הזזת הפה לצדדים

עם הופעת הסמנים הנ"ל מומלץ לגשת לבדיקת רופא שיניים!.

מהן הסיבות להתפרצות ההפרעה?
זאת אחת הבעיות המרכזיות שעל הפרק בבואנו לתת מענה טיפולי להפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה! טרם נמצא גורם ספציפי מרכזי שניתן להצביע עליו כעל גורם אטיולוגי האחראי להתפרצות ההפרעה. לא נמצאו משתנים גנטיים, לא נמצא קשר לרקע תרבותי, לשייכות לגזע מסוים או למצב סוציו-אקונומי. נראה כי מדובר במצב מולטיפקטוריאלי המערב גורמים ראשיים לצד גורמי חשיפה, גורמים יוזמים וגורמים מנציחים. מרכיבים נוספים כמו טראומה, הרגלים אורליים (פראפונקציות), גורמים סגריים (אוקלוזליים) , גורמים פסיכו-סוציאלים וגורמים אנטומיים-מבניים של מערכת הלעיסה אף הם מעורבים. מקובל ששילוב של כמה גורמים המשפיעים על שיווי המשקל בין כל מרכיבי מערכת הלעיסה עלולים לגרום להתפרצות ההפרעה. הגורמים המסייעים להתפתחות הבעיה מתחלקים לכמה קבוצות:

  1. גורמי סיכון- גורמים המעלים את הסיכוי להתפרצות ההפרעות התפקודיות (למשל בעיות הקשורות במפרקים כמו גמישות יתר כללית, הרגלים מזיקים, בעיות נפשיות וכו')
  2. גורמים יוזמים- גורמים האחראים ישירות להתפרצות (בעיקר טראומה-ראה להלן)
  3. גורמים מנציחים- גורמים המעכבים או מונעים את ריפוי ההפרעה במערכת הלעיסה.

גורמים מסוימים בנסיבות שונות יכולים למלא כל אחד מהתפקידים. אבחנה נכונה דורשת מהרופא להבין את כל הגורמים המסייעים הפוטנציאלים להתפתחות התופעה. גורמים רבים עלולים להשפיע על שיווי המשקל בין כל המרכיבים של מערכת הלעיסה.

אילו מצבים קשורים בהתפתחות ההפרעות במערכת הלעיסה?
המצבים והגורמים היכולים ליצור הפרעה תפקודית במערכת הלעיסה הם רבים וכאמור בדרך כלל נדרש שילוב בו זמני של יותר מאחד על מנת שההפרעה תצא מהכוח אל הפועל ותחייב התערבות טיפולית.
הגורמים השכיחים ביותר הם:

  1. טראומה ישירה- מכה פתאומית וחד פעמית למבני מערכת הלעיסה. לדוגמה: תאונת דרכים או מכה לפנים.
  2. טראומה לא ישירה – מכה פתאומית וחד פעמית למבני מערכת הלעיסה. לדוגמה: תאונת דרכים מסוג בלימה\האצה ("מכת שוט").
  3. מיקרו-טראומה- הפעלת כוח קטן אך ממושך או החוזר על עצמו מספר רב של פעמים במהלך היום או הלילה. לדוגמה: הרגלים אוראליים (כגון לעיסת מסטיקים),הרגלי יציבה לא נכונים (כגון החזקת הראש קדימה או החזקת אפרכסת הטלפון ע"י הכתפיים והראש).
  4. יחסים לא תקינים בין מרכיבי מערכת הלעיסה – חוסר התאמה בן הלסת העליונה והתחתונה, פגיעות במשנן, חוסר הרמוניה של שרירי הלעיסה והמפרק וכו.
  5. הפרעה בסגר השיניים (אוקלוזיה-סגר) – התאמה בסגירת הפה בן השיניים בלסת עליונה לשיניים בלסת התחתונה.
  6. גורמים כלליים – מחלות כמו הפרעות ניווניות , הורמונאליות , סרטניות, עצביות, ריאומטולוגיות, מחלות כלי דם וכו.
  7. גורמים פסיכולוגים והתנהגותיים – כל אותם גורמים אשר משפיעים על יכולת ההסתגלות של המתרפא, מתרפאים הסובלים מהפרעות במערכת הלעיסה סובלים יותר מן הממוצע ממתח והפרעות נפשיות, ההתייחסות לכאב משפיעה על רמת הכאב.

מהם הרגלים אוראליים, והאם הם עלולים להזיק?
הרגלים אוראליים (פרא-פונקציות) הנם כל אותן פעולות אשר מבוצעות על ידי מערכת שרירי הלעיסה ומפרקי הלסת אשר אינן משמשות תפקיד (פונקציה) אמיתי (נשימה,דיבור, בליעה ולעיסה). בקבוצה זו נכללות הפעולות הבאות: הידוק וחריקת שיניים (ביום או בלילה), לעיסת מסטיקים, נשיכת לחי ולשון, מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים, השענת הסנטר על היד , פיצוח גרעינים, לעיסת קרח, נשיכת השפתיים, נשיכת חפצים קשים. כל אותם הרגלים יכולים להוות גורם מכריע בהופעת הפרעות תפקודיות של מערכת הלעיסה, במידה והכוחות המצטברים מתגברים על הסיבולת האישית של האדם.

כשאני מזיז את הלסת התחתונה אני שומע רעש. האם זה מסוכן?
בזמן תנועת הלסת התחתונה(פתיחת הפה וסגירתו, הזזת הלסת לצדדים כגון בזמן לעיסה וכו') יתכנו שני סוגים עיקריים של רעש:
א. קליק – זהו רעש פתאומי חד. מקור הקליק בדרך כלל בחוסר תאום בין הדיסק של המפרק לבין עצמות המפרק. במצב בו הדיסק מועתק ממקומו הפיזיולוגי הרגיל לעמדה אחרת (בדר"כ קדמית) ישמע רעש פתאומי (קליק) בפתיחת הפה ברגע שהדיסק חוזר למקומו התקין. יתכן ובזמן הסגירה ישמע קליק חלש המצביע על העתקה חוזרת של הדיסק. התופעה מאד נפוצה ולא תמיד מחייבת טיפול פרט להימנעות מהפעלת כוחות לא מבוקרים על המפרק.
ב. קרפיטוס – זהו רעש הנשמע כמו שפשוף של אבן באבן. מקור הרעש בדרך כלל בתהליך ניווני של עצמות מפרקי הלסת ואופייני לגילאים המבוגרים יותר.
כל אדם החש רעש בזמן פתיחת הפה חייב להיבדק על ידי רופא שיניים העוסק בתחום על מנת להימנע מגרימת נזקים נוספים למפרק !

אני חש הגבלה בפתיחת הפה. מה עלול לגרום לכך?
טווח פתיחת פה התקינה הממוצעת הוא 50-40 מ"מ . הגבלה בטווח הפתיחה של הפה יכול לנבוע מגורמים רבים ומחייב אבחון פרטני בכל מקרה ומקרה. התופעה יכולה לנבוע משני מקורות:

  1. מקור שרירי – התכווצות של שרירי הלעיסה עקב פתיחת פה ממושכת (טיפול שיניים למשל) פתיחת פה מכסימלית פתאומית (פיהוק, שירה וכו'). מוכרת גם תופעה הגנתית של השרירים העוברים התכווצות כאמצעי למניעת תנועה של הלסת במקרים בהם יש תהליכים דלקתיים כואבים של אחד ממרכיבי מערכת הלעיסה. למשל בעקבות הזרקת אלחוש מקומי על ידי רופא שיניים, עקב דלקת חניכיים סביב שן בינה בוקעת, עקב דלקת של מפרק הלסת וכו'
  2. מקור מפרקי- א. דיסק פגום המועתק לעמדה קדמית למקומו הנורמאלי ומונע את פתיחת הפה המלאה. ב. המבנה האנטומי של המפרק: פגם במפרק (התפתחותי או עקב טראומה). ג. מצבים ניוונים של המפרק אשר יוצרים שינויים במפרק.

אני שומעת את בן זוגי משמיע קולות של חריקת שיניים בלילה. מה הסיבה?
קיימת תופעה המכונה ברוקסיזם המוגדרת כחריקה או הידוק של השיניים שלא למטרה תפקודית בזמן שינה או בזמן ערות . התופעה היומית היא הרגלית (פראפונקציה). התופעה בערות מתבטאת בדרך כלל בהידוק ("נעילת הלסתות בחוזקה ") כאשר האדם מצוי בריכוז (עבודה מול מחשב, לימוד וכו'), או כאשר האדם נמצא במתח נפשי מוגבר. התופעה הלילית מוגדרת כהפרעת שינה ואיננה בשליטתו של האדם. חריקה או הידוק של השיניים מתרחשת בהתקפים של מספר שניות כל פעם אך יכולה להתבצע עשרות פעמים במהלך היום ו/או הלילה.

מהן ההשלכות של שחיקה והידוק של השיניים?
בזמן חריקת שיניים במהלך השינה, השרירים מפעילים כוחות מוגברים מאד, הרבה מעבר לכוח הנדרש לצורך אכילה בליעה ודיבור. הכוח הממוצע בלעיסה הוא כ- 6 ק"ג, ואילו הכוחות המופעלים בזמן חריקת שיניים בלילה יכולים להגיע לכ-100 ק"ג! פעילות מוגברת זו עלולה לגרום להופעת כאב בשרירי הלעיסה וכאבי פנים וראש. במקרים חמורים יתכנו גם נזקים למפרקי הלסת. השחיקה המוגברת גורמת לפגיעה בשיניים המתבטאת בהתקצרות השיניים. השיניים נהיות רגישות לשתיה חמה/קרה, ולמתיקות. עקב שחיקת האמייל המגן על השיניים הן נהיות פגיעות יותר לעששת ("ריקבון"). פגיעה בשיניים הקדמיות פוגע קשות באסטטיקה. לעיתים בעקבות התקצרות השיניים צורת הפנים משתנה: הזווית בין השפתיים מקבל הטיה כלפי מטה, השפתיים נהיות דקות ונוצר הרושם שלאדם אין שיניים. השחיקה מתבצעת לאורך שנים והנזק מצטבר, לכן מומלץ להיבדק על ידי רופא, בכל מקרה של ספק!

מי שוחק שיניים?
שחיקת שיניים בקרב האוכלוסייה הנה שכיחה מאוד ( על פי הספרות כ- 21% מהאוכלוסייה שוחקת שיניים !). אמהות מדווחות על שחיקת שיניים של ילדן החל מגיל שנתיים , הן מזהות את השחיקה כתוצאה מרעש החריקה הנשמע בזמן השינה. אצל ילדים התופעה עשויה להיפסק בסביבות גיל 12 .

מה גורם לחריקת השיניים?
חריקת שיניים לילית נחשבת כאמור כהפרעה שינה, המוחמרת על ידי מתח נפשי. הידוק השיניים היומי, לעומת זה, נובע מהרגל לא מודע הנפוץ במצבים בהם האדם מצוי במתח נפשי ו/או בריכוז. בתקופות בהן האדם שרוי במתח רב, שחיקת השיניים מתעצמת הן ביום והן בלילה!

איך מטפלים בחריקת שיניים?
בהידוק השיניים היומי נלחמים כמו בכל הרגל אחר (מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים וכו'). קודם כל צריך להפוך את ההרגל מלא מודע למודע ורק אז לנסות לסלק אותו ע"י מציאת תחליף וכו'. המצב מסובך יותר ביחס לחריקת השיניים הלילית: לא קיים טיפול יעיל לסילוק תופעת הברוקסיזם (חריקת שיניים) המתבצעת במהלך השינה . האמצעי היחיד שהוכח כיעיל במניעת הנזקים של התופעה הוא סד לילה ("מגן שיניים") אותו לובשים הזמן השינה.

מהו סד לילה?
סד לילה היינו מכשיר העשוי אקריל ,לרוב קשיח. צורתו – פרסה ועוביו כ-2 מ"מ.את הסד "לובשים" על השיניים של לסת אחת. עליו להיות מותאם לשיניים של הלסת הנגדית בזמן סגירת הפה וחיכוך השיניים בסד. התאמה מדויקת זו חיונית למניעת נזקים לסגר התקין של האדם.

עשו לי לאחרונה כתר בשן ומאז אני לא מסוגל/ת לסגור את השיניים כמו תמיד. רופא השיניים שלי אומר שהסגר שלי תקין. מה יכולה להיות הסיבה?
הסיבה הנפוצה לכך היא אמנם הפרעה ממשית ב"גובה" השיקום החדש (כתר, גשר וכו'), והטיפול היא השחזה סלקטיבית של השיניים לצורך התאמת הסגר. במקרים נדירים, בעקבות שינוי בצורת השיניים המשנה את המגעים בין השיניים הנגדיות ("שינוי בסגר"), מתפתחת תופעה המכונה בשם "מודעות סיגרית מוגזמת" ("Occlusal Neurosis” or "Phantom Bite"). התופעה נובעת מהפיכת הרגל של בדיקה חוזרת ונשנית האם השיקום החדש (הכתר") מפריעה בזמן סגירת הפה, לתהליך כפייתי המנותק מבעיות דנטליות אמיתיות. במקרה זה אסור לנגוע בשיניים כי הדבר רק מחמיר את התופעה!!

כיצד מטפלים בהפרעות תפקודיות של מערכת הלעיסה?
היות שהגורמים להתפתחות ההפרעות במערכת הלעיסה הינם רבים ופועלים בו זמנית, הטיפול היעיל הינו רב תחומי ,ומשלב כמה דרכי טיפול בו זמנית:

  1. טיפול עצמי (הימנעות מהרגלים מזיקים, תרגילי מתיחה וכו')
  2. טיפול פיסיותרפי
  3. טיפול באמצעות סדים (מגיני שיניים)
  4. טיפול תרופתי (תרופות ששיכוך כאב, כדורי הרגעה, כדורים להרפיית שרירים, נוגדי דלקת וכו')
  5. טיפול התנהגותי שמטרתו להקטין את רמת המתח הנפשי
  6. טיפול פסיכותרפי במצבים קשים
  7. טיפול כירורגי במקרים מאד נדירים

להלן פרוט: דרכי הטיפול
היות שהגורמים להתפתחות ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה הם רבים ופועלים בו-זמנית, הרי שהטיפול המועדף הוא טיפול רב-תחומי. הסבר למתרפא והדרכתו לטיפול עצמי:
ההצלחה של שיטת טיפול זו תלויה מאוד במוטיבציה של המתרפא ובשיתוף הפעולה שלו . הרופא משתף את החולה בממצאים שמצא, באבחנה שקבע, בשיטות הטיפול הקיימות ובפרוגנוזה המשוערת, תוך שהוא יוצר עם החולה מערכת יחסים של אמון ושיתוף פעולה.
טיפול באמצעות סדים:
סד הלילה הינו מכשיר עשוי אקריל המוכנס לפה לפני השינה ומונע מגע בין שיניים של שתי הלסתות. הוא הטיפול הנפוץ ביתר לטיפול בהפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה, ולכן הטפול בסד הינו במקרים רבים טפול הבחירה הראשון. כאבים בשרירי הלעיסה הינו הסימפטום שהסד מצליח להפחית ביעילות הכי גבוהה. הסד מגן בפני שחיקה לא נורמלית של השיניים הנגרם מחריקת שיניים לא רצונית לילית ("ברוקסיזם"). קיימים סוגי סדים רבים והתאמה נכונה לכל מקרה חיונית להצלחת הטיפול. סד לא מאוזן כהלכה עלול לגרום לנזקים! ראה כתבה נפרדת.
טיפול בהיפנוזה
במחקר מבוקר שבוצע על ידי דר' וינוקור וחברים נוספים במחלקתו נמצא שלימוד מתרפאים הסובלים מכאבי פנים ביצוע היפנוזה עצמית הביאה להקלה רבה יותר בכאב יחסית לטיפול בסדים סגריים
טיפול תרופתי
הניסיון הקליני וכן ניסויים מבוקרים מוכיחים לנו שטיפול תרופתי, כחלק מתכנית הטיפול המלאה בהפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה , עשוי לתרום להקלת הסבל של המתרפא ולשיקומו.
טיפול פיסיותרפי
מטרת הטיפול הפיסיותרפי היא החזרת השריר לאורכו הנורמלי, לשפר את יציבה, והחזרת טווח התנועה התקין של הלסת. במקרים נדירים הטיפול הפיסיותרפי מסוגל להחזיר דיסק מועתק למיקומו התקין.
טיפולים כירורגיים
הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה ניתנות לטיפול בדרך כלל באמצעים הפיכים ואפילו לא חודרניים. לכן, האקדמיה האמריקאית לכאבי פנים ולסתות ממליצה למתרפא שהופנו לטיפול כירורגי כפתרון להפרעה התפקודית במערכת הלעיסה, לקבל חוות דעת נוספת לפני מתן את הסכמתו המודעת.

זיהיתי אצלי הפרעה – למי יש לפנות לעזרה?
כאשר מזהים הפרעה במערכת הלעיסה יש לגשת להיבדק בכדי לאבחן את סוג ההפרעה ולזהות את הגורמים האחראים לה, על מנת למנוע נזק נוסף.
פנה לרופא השיניים שלך לצורך יעוץ. במקרה הצורך הוא יפנה אותך לרופא שיניים אחר המסוגל לאבחן ולטפל בבעייתך.