חריקת שיניים (ברוקסיזם) בילדים

חריקת השיניים בילדים נפוצה ביותר (10%-38% ) אך בדרך כלל איננה גורמת לנזק. אף על פי כן, במקרים החמורים יתכנו נזקים לשיניים ואף התפתחות של הפרעות במערכת הלעיסה. תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לברוקסיזם בקרב ילדים בגיל בו מתחלף המשנן, ממשנן ראשוני ("חלבי") למשנן הקבוע (החל מגיל 6 שנים) כדי למנוע פגיעה בשיניים הקבועות. חריקת השיניים יכולה להופיע כבר בילדים בגיל שנה (כ-10% מבני שנתיים חורקים שיניים, לעומת כ-38% בגיל 6).

הגורמים לחריקת השיניים הן בילדים והן במבוגרים עדיין לא ברורה דיה. בין הגורמים המדווחים בספרות כבעלי השפעה על התפתחות תופעת הברוקסיזם בילדים ניתן למנות:

  1. מתח נפשי וגורמים פסיכולוגיים.
  2. תרופות כגון רטלין לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
  3. חסימה של דרכי האוויר. כמו בקרב מבוגרים, חוקרים משערים שהידוק או חריקה של השיניים מסייעים לפתיחת רכי האויר. נמצא קשר בין נחירות אצל ילדים לבין חריקת השיניים, וכן נמצא שהנחירות והברוקסיזם נפסקו לאחר ניתוח להורדת שקדים בילדים.
  4. ילדים הסובלים מאלרגיות לחומרים שונים ו/או מאסטמה נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לסבול מברוקסיזם.
  5. מבנה הלסת העליונה – נמצא שילדים בעלי חיך צר ועמוק נטו יותר לחרוק שיניים ולנחור.
  6. השפעות גנטיות – נמצא שכ-86% מהמבוגרים שחרקו שיניים בילדותם ממשיכים לעשות זאת בבגרותם. מחקר מצא שהסיכוי ששני תאומים זהים יחרקו שיניים הוא גדול מהסיכוי ששני תאומים לא זהים יעשו זאת. אף על פי כן, צורת ההעברה הגנטית עדיין לא נמצאה. חוקרים משערים שגנים רבים מעורבים בהעברה של ההפרעה. ההשפעה הסביבתית היא כנראה בעלת השפעה רבה, ומשפיעה על הנטייה הגנטית.
  7. ילדים הסובלים מפגיעה מוחית ו/או תסמונת דאון חורקים יותר את שיניים מילדים בריאים (כ-42%), דבר העלול להצביע על השפעה ממקור מערכת העצבים המרכזית על תופעת הברוקסיזם.
  8. נמצא שיציבה לקויה יכולה לגרום לשכיחות רבה יותר של חריקת שיניים בילדים.

אבחנת הברוקסיזם אצל ילדים מתבססת בדרך כלל על דיווח ההורים ששומעים את ילדיהם משמיעים קולות חריקת שיניים בשנתם. במידה שהילדים נוחרים יש צורך להפנותם למומחה אף-אוזן-גרון לייעוץ ולבדיקה במעבדת שינה לשם אבחון אפשרי של הפרעת שינה חסימתית.

הטיפול בברוקסיזם של ילדים נחוץ רק בילדים הסובלים מהפרעה חמורה במנשך השיניים, משחיקה מסיבית של השיניים וחשש מפגיעה במשנן הקבוע או ילדים הסובלים מבעיות רפואיות מקבילות.

מומלץ שילדים החורקים שיניים יעברו הערכה פסיכולוגית לשלילת אירועים טראומתיים בסביבתם שאולי לא ידועים להורים (בגן, בבית הספר), יבדקו על ידי מומחה אף-אוזן-גרון לשלילת הפרעה בדרכי האויר, ויאובחנו על ידי פיסיותרפיסט ביחס ליציבה שלהם. בילדים בגיל המשנן המעורב (גיל 6-12) וילדים בעלי משנן קבוע (מגיל 12 ומעלה) יש לשקול סד רך להגנה על המשנן. על רופא השיניים לנקוט באמצעי זהירות רבים כדי לא לפגוע בהתפתות הנורמלית של המשנן והלסתות של הילדים.