הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה אצל ילדים ונוער

סימנים ותסמינים של הפרעות במערכת הלעיסה (המ"ל) נצפו גם בילדים, אף שנראה כי שכיחותם נמוכה מעט מזו של המבוגרים. על אף שרב הדמיון בין הפרעות במערכת הלעיסה אצל מבוגרים לאלו אצל הילדים, ישנם מספר הבדלים מהותיים שחייבים להילקח בחשבון: הבדל אחד הינו ביחס לגדילה ולהתפתחות של איזור הראש והפנים. יש להתחשב בגורם זה בבואנו לתכנן תוכנית טיפול לילד שכן, אצל ילדים, איזור זה טרם סיים את התפתחותו. הבדל נוסף מתייחס, ליכולת ההסתגלות לשנויים במערכת הלעיסה, המוגברת אצל ילדים: כך למשל מרבית הילדים יתרגלו בקלות לשינויים פתאומיים במנשך (כגון כתרים טרומיים המבוצעים בילדים), בעוד שמבוגרים יתקשו להתרגל לכך.

ישנם מספר מחקרים מועט שחקרו ילדים בני 5-7 (משנן ראשוני/חלבי). רוב רובם של המחקרים שנערכו על ילדים בדקו אוכלוסיית מתבגרים צעירים (10-18 שנה). מרבית המחקרים בדקו שכיחות סימנים ותסמינים של הפרעות במערכת הלעיסה ע"י תשאול הנבדקים לגבי התלונות הנפוצות הקשורות ל-המ"ל (תסמינים-שאלות כמו: האם יש לך כאבים בפתיחת הפה?כאבים בלעיסה? האם יש לך כאבי ראש תכופים? וכד') וע"י בדיקה קלינית לסימנים הקשורים עם המ"ל (כגון רגישות שרירים למישוש, רגישות מפרק ה-TMJ, רעשים מהמפרק, הגבלה בפתיחת הפה) במחקרים על אוכלוסיות ילדים ומתבגרים נמצא כי שכיחות המ"ל נעה בין 20% ל-68% בקרב אוכלוסיה זו. השונות הגדולה נובעת משינויים בקריטריוני האבחון, שנויים בשיטות הבדיקה, מאוכלוסיות מדגם שונות ומשוני בהגדרת המ"ל עצמה בה השתמשו במחקר. גורם נוסף לכך הוא חוסר המודעות של ילדים להפרעה זו או אחרת הקיימת אצלם.

ניתן לסכם כי סימנים ותסמינים של המ"ל נפוצים יחסית באוכלוסיה צעירה (כאשר ישנה עליה בשכיחותם ובחומרתם לקראת העשור השני והשלישי לחיים). עם זאת, ראוי לציין כי מעט מאוד מהצעירים מתלוננים על "בעיות" אלו וכי בדרך כלל ההפרעה מוגדרת כהפרעה בדרגה "קלה" .

הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה בילדים ונוער בישראל:

בישראל, שכיחות ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה בקרב ילדים ובני נוער נבדקה במספר מחקרים ע"י החטיבה להפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה, המחלקה לשיקום הפה, בביה"ס לרפואת שיניים ע"ש גבריאלה ומוריס גולדשלגר, אוניברסיטת תל-אביב, שהח"מ אחראי לה . להלן תאור של מחקרים שבוצעו בארץ בהנחייתי:

במחקר שבוצע בקרב 248 תיכוניסטיות בתל אביב נבדקה שכיחותם של הרגלים אורלים בקרב נערות והקשר שלהם עם הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה. התסמינים הנפוצים ביותר ע"פ דיווח הבנות היו רעשי מפרק (43.5%) וכאבים באזור המפרק (29.4%). 37.7% מהבנות סבלו מקליקים ממקור מפרקי הלסתות בזמן פתיחת הפה או ביצוע תנועות עם הלסת התחתונה.

במחקר אחר שבוצע באולפנא לבנות דתיות במרכז הארץ התבקשו 323 בנות בגילאי 15-16, שנבחרו לענות על שאלון. התסמין השכיח ביותר היה "התעייפות" הלסת בזמן לעיסה (15.5%), ואחריו בסדר יורד, נוכחות קליקים (12.1%) וכאב באזור המפרק בזמן פעולה (10.2%). במחקר שבוצע בבי"ס תיכון במגזר הערבי ממרכז הארץ בקרב 314 בני ובנות נוער בגיל 15-18 נמצאה שכיחות גבוהה של הרגלים אוראלים מזיקים (80%) ושכיחות גבוהה של סימנים (80%) ותסמינים (25%) של המ"ל. נמצאו קשרים רבים, מובהקים סטטיסטית, בין פאראפונקציות לסימנים ותסמינים של המ"ל ובין סימנים ותסמינים של המ"ל. נמצא הבדל מובהק בין בנים לבנות; בנות ביצעו יותר הרגלים אוראליים וסבלו יותר מסימנים ותסמינים של המ"ל.

בכל המחקרים שבוצעו על בני נוער נמצאו קשרים בעלי מובהקות סטטיסטיים גבוהה בין פראפונקציות (הרגלים) אוראליות לבין הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה.

במחקר שבוצע בבית ספר יסודי פרטי השייך לזרם הדתי-לאומי במרכז הארץ בו השתתפו 244 בנים ובנות , בגילאי 5-12, נמצאה שכיחות גבוהה של הרגלים אוראלים מזיקים (79%) ושכיחות נמוכה של סימנים (20%) ותסמינים (5%) של המ"ל.

מסקנות המחקר היו:

  1. הרגלים אוראלים מזיקים נפוצים כבר בגיל הילדות.
  2. שכיחותם של הרגלים אלו נמוכה מזו שנמצאה אצל בני נוער.
  3. סימנים ותסמינים נפוצים כבר בילדות, רובם בדרגה קלה.
  4. לא נמצא קשר ברור בין שכיחות תסמינים וסימנים לבין המגדר.
  5. אירועי חיים מלחיצים נמצאו קשורים להרגלים ולסימנים שונים.
  6. "משחק עם הלסת" נמצא כהרגל המזיק ביותר .
  7. פאראפונקציות בגיל הילדות מהוות גורם סיכון להתפתחות הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה בהמשך.