דרכי טיפול

היות שהגורמים להתפתחות ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה הם רבים ופועלים בו-זמנית, הרי שהטיפול המועדף הוא טיפול רב-תחומי.

צורות הטיפול המקובלות:

1. הסבר למתרפא והדרכתו לטיפול עצמי:
ההצלחה של שיטת טיפול זו תלויה מאוד במוטיבציה של המתרפא ובשיתוף הפעולה שלו . הרופא משתף את החולה בממצאים שמצא, באבחנה שקבע, בשיטות הטיפול הקיימות ובפרוגנוזה המשוערת, תוך שהוא יוצר עם החולה מערכת יחסים של אמון ושיתוף פעולה.
תכנית הטיפול העצמי, נועדה לאפשר ריפוי ולמנוע נזק נוסף למערכת הלעיסה. לעיתים תוכנית עצמית זו מספיקה לצורך שליטה בבעיה וסילוק הסימפטומים.
תכנית הטיפול העצמי כוללת:
א. מנוחה למערכת ע"י הגבלה מכוונת של פעילות הלסת.
ב. מודעות להרגלים אורלים מזיקים והימנעות מהם.
ג. טיפול פיזיותרפי עצמי הכולל תרגילי מתיחת שרירים בטווח תנועה מוגבל, טיפול בעזרת רטיות לחות קרות או חמות על השריר הכואב ועיסוי מקומי של השרירים הכואבים.

2. טיפול באמצעות סדים:
סדים סגריים (סדי לילה)-שימושים ומטרות הסדים הסגריים הינם מתקנים עשויים אקריל המותקנים באחת מלסתות המתרפא. הסד בנוי להתאים לשיניים של הלסת הנגדית בזמן סגירת הפה או חיכוך של השיניים בסד. הסד הינו הטיפול הנפוץ ביותר לטיפול בהפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה (שלושה מיליון סדים נמסרים מדי שנה בארצות הברית!). נמצא כי מבין התסמינים, כאבים בשרירי הלעיסה הינו התסמין שהסד מצליח להפחית ביעילות הגבוהה ביותר, במיוחד באותם מתרפאים החורקים שיניים בלילה (סובלים מברוקסיזם). גורמים הכרחיים להצלחת הטיפול באמצעות סד הינם:
א. בחירת הסד המתאים למצב הספציפי;
ב. הכנה ואיזון נכונים של הסד בפי המתרפא;
ג. שיתוף פעולה מצד המתרפא בהרכבת הסד לפי הוראות הרופא.

לטיפול באמצעות סד כמה וכמה יתרונות ההופכים אותו לטיפול יעיל :
1. הטיפול הוא הפיך ואינו חודרני.
2. הסד יכול לשמש במידה מסוימת (אם כי מוגבלת), ככלי אבחנתי בידי הרופא.
3. מתוך סיכום מחקרים רבים על יעילות סדים , עולה שהטיפול בסד מקל על התסמינים ב-90%-70% מהמקרים.

קיימים סוגים רבים של סדים טיפוליים. על סוגי הסדים ניתן לקרא בכתבה נפרדת באתר זה.

3. טיפול תרופתי
הניסיון הקליני וכן ניסויים מבוקרים מוכיחים לנו שטיפול תרופתי, כחלק מתכנית הטיפול המלאה בהפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה , עשוי לתרום להקלת הסבל של המתרפא ולשיקומו. הטיפול התרופתי מומלץ בטיפול בכאב חריף על מנת לרפא את המבנה הכואב ולמנוע את הפיכתו לכאב כרוני. הטיפול התרופתי בכאב הכרוני, לעומתו, איננו לשם ריפוי כי אם רק לשם שיפור איכות החיים של הסובל מהכאב. טיפול זה ניתן לתקופה ממושכת ביותר. אין תרופה אחת מועדפת והטיפול הוא פרטני לכל מקרה ומקרה.
חשוב להימנע מלקיחת תרופה ללא התייעצות מוקדמת עם רופא העוסק בתחום על מנת להימנע מנזקים הנובעים מתופעות הלוואי של התרופות, ומהנזקים היכולים להיגרם כתוצאה מחוסר טיפול מקצועי בשורש הבעיה!

4. טיפול פיסיותרפי
מטרת הטיפול הפיסיותרפי היא החזרת השריר לאורכו הנורמלי, לשפר את יציבה, והחזרת טווח התנועה התקין של הלסת. במקרים נדירים הטיפול הפיזיותרפי מסוגל להחזיר דיסק מועתק למיקומו התקין.
השיטות הנפוצות הן:
שיטות בלתי חודרניות: עיסוי מקומי , לחיצות, אולטרא סאונד, ריסוס – מתיחה תרסיס קירור המותז על השריר יחד עם פעולת מתיחה פסיבית סימולטנית שלו.
שיטות חשמליות: גירויים חשמליים ישירים לשריר, אלקטרו אקופונקטורה, גירוים חשמליים בתדר נמוך (Trans Electrical Nerve Stimulation ).

5. שיטות נוספות:
א. אקופונקטורה;
ב. הזרקות ( חומרי אלחוש, תרופות שונות);
ג. שטיפת המפרק.

6. טיפולים כירורגיים
הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה ניתנות לטיפול בדרך כלל באמצעים הפיכים ואפילו לא חודרניים. לכן, האקדמיה האמריקאית לכאבי פנים ולסתות ממליצה למתרפא שהומלץ לו על טיפול כירורגי כפתרון להפרעה התפקודית במערכת הלעיסה, לקבל חוות דעת נוספת לפני מתן את הסכמתו המודעת.

מי מוסמך לטפל בהפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה

תחום כאבי הפנים והלסתות, הכולל בתוכו את ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה טרם הוכר על ידי המועצה האקדמית של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל כתחום התמחות רשמית.
אנשים הסובלים ההפרעות הללו אינם יודעים למי לפנות. הם עוברים ידיים רבות לפני שמגיעים לטיפול ( מומחי אף-אוזן-גרון , נאורולוגים, פסיכיאטרים, כירורגים מומחים לפה וללסתות, מומחים ליישור שיניים וכו'). התוצאה היא שמתרפאים לא מקבלים בזמן טיפול נכון ומתפתחים סיבוכים כרוניים המקשים מאד על הטיפול.
במאמר מערכת בשם "דוקטור, יש לי TMJ! שפורסם בחד העיתונים החשובים בתחום כאבי הפנים והלסתות נכתב על ידי רופאה כדלקמן: "אני מלאה חרדה לחשוב שאבחון של בעיה כה מסובכת (TMD ) נעשית על ידי שכן של המתרפא. חמור מזה הוא המצב אם הטיפול מבוצע ע"י אנשים בלתי מקצועיים. מדוע זה קורה? אנשים הזקוקים לעזרה נוטים לחפש מרפא מאנשים לא מקצועיים על סמך ידע לא מקצועי שמופק ע"י התקשורת. הבעיה אולי חריפה יותר משום שישנם מתרפאים שאינם יודעים למי לפנות לצורך טיפול בבעיית המפרקים שלהם. הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה איננה מזוהה עם קבוצה מוגדרת של מספקים שירותים רפואיים. לכן, המתרפאים פונים לקשת רחבה של אנשי רפואה."

השכיחות הגבוהה של סימנים ותסמינים של ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה בקרב האוכלוסיה הישראלית צריכה להדליק אור אדום בקרב הקהילה הרפואית בארץ, ונדרשת הכרה הן של המועצה המדעית של הסתדרות רופאי השיניים והן של משרד הבריאות בתחום ייחודי זה.

על מתרפאים החושבים שסובלים מאחת ההפרעות הללו לפנות לרופאי שיניים שעברו הכשרה נאותה במוסד מוכר (אוניברסיטה) ועוסקים בתחום ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה.